"תסמונות המתחזה" זה כואב?
תסמונת המתחזה מתאפיינת בתחושה מתמשכת של ספק עצמי ופחד להיחשף כהונאה ("הם לא באמת היו צריכים להעסיק אותי"). נשמע לכם מוכר? מחקרים מצביעים על כך שתסמונת המתחזה משפיעה על כ-70% מהאנשים בשלב מסוים בחייהם. תחושה זו נפוצה במיוחד בקרב אנשים בעלי הישגים גבוהים כמו אנשי הייטק, רופאים ורופאות, אקדמאים, יזמים ואמנים (נשים עלולות לחוות זאת בתדירות גבוהה יותר בשל סטריאוטיפים חברתיים). ממבט ראשון, תסמונת המתחזה וכאב כרוני אולי נראים לא קשורים האחד לשני, אבל הם חולקים דינמיקה פסיכולוגית משותפת. ספקות עצמיים מתמשכים, פרפקציוניזם והדחקה רגשית האופייניים בתסמונת המתחזה עלולים להחמיר מתח ותסמינים סומטיים, ולעתים קרובות תורמים למצבי כאב כרוניים:
מתח וכאב: ספק עצמי מתמשך ופחד מכישלון מפעילים תגובות מתח, ומעצימים תסמינים גופניים כמו מתח שרירים וכאבי ראש.
הדחקה רגשית: תחושות מודחקות של חוסר התאמה או בושה מתבטאות לעתים באי נוחות פיזית, המעמיקה את חווית הכאב.
פרפקציוניזם ותשישות: ניסיון "לפצות" על חוסר ההתאמה מוביל פעמים רבות למאמץ יתר כדי להוכיח את עצמי. דבר אשר יכול להוביל לתשישות פיזית ולכאב כסימנים לשחיקה ולצרכים אישיים שלא נענו.
מקורות משותפים: חוויות מוקדמות של ביקורתיות, חוסר תיקוף רגשי או טראומה מעודדות ביקורת עצמית חריפה, ומגבירות את הפגיעות הן לתסמונת המתחזה והן לכאב כרוני.
פידבק שלילי: הערכה עצמית שלילית מגבירה את תפיסת הכאב, בעוד שכאב כרוני מחזק תחושות של חוסר התאמה ו"הונאה".
איך ניתן לטפל בזה?
גישה משולבת יכולה לסייע בשבירת המעגל של תסמונת המתחזה וכאב כרוני. טיפול פסיכודינמי יכול לחשוף קונפליקטים לא פתורים ודפוסים ביקורתיים עצמיים, בעוד טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות (CBT) יכולות לאתגר מחשבות אוטומטיות וקטסטרופליות וללמד אסטרטגיות התמודדות מועילות יותר. התערבויות גוף-נפש, כגון היפנוזה ומיינדפולנס, יעילות בהפחתת מתח, בחיזוק הערך העצמי וכוחות ההתמודדות האישיים ובהקלה על תסמינים גופניים.
