שמתן ושמתם לב אם בחודשיים האחרונים הגוף שלכם כאוב יותר? אם כאבים ישנים חזרו להטריד או שכאב שהיה שם לפתע התעצם?
לא סתם נדמה לכם. מלחמה יכולה לגרום לנו לחוות סימפטומים גופניים שונים, ובוודאי שתחושות כאב. גוף האדם רגיש מאוד למצב הנפשי המשתנה שלנו ומגיב אליו (ולהפך).
מה הקשר בין מלחמה וכאב?
מלחמה (או מצבים אחרים המעוררים סטרס רב ומתמשך) וכאב כרוני קשורים במנגנונים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים שונים. הנה למשל כמה תיאוריות ומושגים שעוזרים להסביר את הקשר הזה:
תיאוריית השער:
תאוריית השער שהוצעה על ידי רונלד מלזאק ופטריק וול ב-1965 גרסה שתפיסת הכאב מווסתת על ידי "שער" בחוט השדרה שיכול לאפשר או לחסום אותות כאב. גורמים פסיכולוגיים, כגון מתח, חרדה ודיכאון, יכולים להשפיע על שער זה. תפיסת הכאב של אנשים שחווים את הלחץ והטראומה של מלחמה עשויה להשתנות עקב גורמים פסיכולוגיים אלה. ומי מאיתנו לא חש מתח וחרדה בתקופה הזו?
רגישות מרכזית:
רגישות מרכזית היא תהליך שבו מערכת העצבים המרכזית הופכת להיות ברגישות יתר לאותות כאב. חשיפה כרונית ללחץ, כפי שניתן לראות במצבי מלחמה, יכולה לתרום לפיתוח רגישות מרכזית. רגישות מוגברת זו עלולה לגרום לתפיסה מוגברת של כאב אפילו בתגובה לגירויים שאינם כואבים.
נוירוטרנסמיטרים ושינויים הורמונליים:
תגובת הלחץ המופעלת במצב מלחמה יכולה להוביל לשינויים ברמות נוירוטרנסמיטרים (חומרים המשמשים להעברת מידע בין תאי עצב במח) והורמונים שונים, למשל שחרור מוגבר של קורטיזול. שינויים פיזיולוגיים אלו עשויים לגרום לתהליכים דלקתיים בגוף, להשפיע על הרגישות לכאב ולתרום להתפתחות מצבי כאב כרוניים.
הבנת התיאוריות הללו ואחרות עוזרת להדגיש את הקשר המורכב בין חוויות פסיכולוגיות במלחמה לבין ביטוי של כאב כרוני.
אז מה אפשר לעשות? גישות אינטגרטיביות המתייחסות הן להיבטים הפיזיים והן להיבטים הפסיכולוגיים של טיפול בכאב מומלצות לרוב לאנשים שחוו וחווים את גורמי הלחץ הקשורים למלחמה ולקונפליקט.
