אנשים שסובלים מכאב כרוני נוטים פעמים רבות לדפוס חשיבה, רגש והתנהגות הנקראת “קטסטרופיזציית כאב”. דפוס זה מתאפיין על ידי הנטייה לצפות לתסריט הגרוע מכל ולהעצים את חוויית הכאב באופן שמשפיע ומשבש את איכות החיים. אנשים הנוטים לקטסטרופיזציית כאב נמנעים יותר מפעילויות ומאינטראקציות חברתיות, חווים קשיים בעבודה ובמערכות יחסים וחשים שחייהם הולכים ומצטמצמים. בשל כך, אנשים אלו עלולים להיות פגיעים יותר לדיכאון וחרדה.
מחקרים שונים מראים שדפוס חשיבה קטסטרופלי מחמיר את חוויית ותחושת הכאב. ככל שמטופלים הסובלים מכאב כרוני דירגו את רמת הקטסטרופיזציה גבוה יותר – כך הם גם דיווחו על רמת כאב גבוהה יותר ופנו יותר לקבלת שירותי רפואה.
אבל מדוע בעצם אופן החשיבה על הכאב משפיע על תחושת הכאב עצמה?
ראשית, קטסטרופיזציה של כאב עלולה לגרום לאנשים להימנע מפעילות גופנית בגלל החשש מכאב (75% מההימנעויות הקשורות בכאב נובעות מהפחד מהכאב ולא מהכאב עצמו) – מחקרים מראים שדווקא פעילות גופנית מותאמת (ולא מנוחה מוגברת והימנעות מפעילות) הכרחית להפחתת כאבים כרוניים.
שנית, דפוסי חשיבה ורגשות שליליים תורמים ליצירת חרדה ודיכאון. כאשר אנו נמצאים בחרדה ודיכאון מתרחשים תהליכיים פיזיולוגיים בגוף (כמו התכווצות שרירים) אשר גורמים להעצמת הכאב. בנוסף, האזורים האחראיים במוח על רגשות שליליים, כמו פחד וחרדה, חופפים לאזורים האחראיים על כאב(!) כאשר אלו מופעלים המוח משדר לגוף אותות של כאב גופני.
שלישית, קטסטרופיזציה עלולה לגרום לקשב מוגבר לכאב. אנשים הנוטים לקטסטרופיזציה יהיו קשובים לכאב וינטרו אותו כל העת, דבר אשר צובע את ההוויה שלהם בחוויה של כאב.
משפטים כמו “הכאב הזה לא יעבור לעולם”, “אני לא יכולה לעשות יותר כלום”, “אם אנסה בטוח יכאב לי”, “מאז שכואב לי אני מרגיש חסר ערך”, “אנשים לא רוצים להיות בסביבתי בגלל הכאבים” עלולים להעיד על קטסטרופיזציית כאב ודורשים התייחסות והערכה מקצועית.
בטיפול פסיכולוגי ממוקד בכאב כרוני אנו מזהים את דפוסי הקטסטרופיזציה של כאב ולומדים כיצד לשנותם כך שנוכל להפחית את הכאב ולהתמודד איתו בצורה יעילה יותר.
