קחו כמה שניות ותחשבו על המילה “היפנוזה”. מה אתם יודעים על היפנוזה? לאילו אסוציאציות היא מתקשרת? מה הרגש הדומיננטי שעולה בכם כאשר את שומעים את המילה היפנוזה?
בסרט האימה “תברח” (אזהרת ספוילר), גיבור הסרט כריס וושינגטון מצוי במצב היפנוטי, שלא בידיעתו וללא הסכמתו. חלקים מזיכרונו נמחקים, והוא נתון לשליטתה הבלעדית של מיסי הפסיכיאטרית מבלי יכולת לצאת ממצב זה. זוהי ללא ספק חוויה מאיימת, הן לדמות בסרט והן לנו כצופים. האם התיאור הזה דומה למחשבות שלכם על היפנוזה? אם כן, הדבר לא מפתיע. ייצוגים דומים ומפחידים על היפנוזה קיימים למכביר בעולם הקולנוע והטלוויזיה. דרך ייצוגים אלה התפתחו מיתוסים שגויים ואמונות לא מציאותיות על היפנוזה אשר גרמו לתפיסה שלה ככלי מסוכן. האמת היא שהיפנוזה רחוקה מלהיות מה שראינו ושמענו בסרטים…
מהי בעצם היפנוזה
נתחיל ממה היפנוזה היא לא –
היפנוזה היא לא מצב של אובדן שליטה. אדם שנמצא במצב היפנוטי מודע למתרחש סביבו, נמצא בשליטה מלאה ויכול לסיים את תרגול ההיפנוזה מתי שירצה בכך. לא ניתן לשלוט באדם בהיפנוזה ולגרום לו לומר או לעשות דברים בניגוד לרצונו. כמו כן, לא ניתן להכניס אדם למצב היפנוטי ללא הסכמתו.
היפנוזה היא גם לא “חוויה חוץ גופית” מיסטית אלא מצב המחייב קשב וריכוז גבוהים ומוטיבציה גבוהה מצד המהופנט. המהפנט משמש כמעין מדריך בתהליך זה ואין לו כוחות מאגיים על המטופל. יתרה מכך, בהיפנוזה רפואית, אנו שואפים ללמד את האדם היפנוזה עצמית, כך שיוכל לתרגל בעצמו היפנוזה ללא כל התערבות חיצונית.
מיתוס נוסף הוא שאנשים מהופנטים לא זוכרים מה קרה להם במצב של היפנוזה. גם זה לא נכון. שכחה אחרי היפנוזה לא קורית באופן ספונטני.
אז מה היא כן היפנוזה?
היפנוזה היא הרפיה עמוקה במסגרתה האדם נמצא במצב תודעה שונה, הקורה באופן טבעי או כתוצאה מהנחיות מטפל. היא מכילה שני מרכיבים עיקריים;
האחד הוא ריכוז מירבי בדבר מסוים כששאר הסביבה מקבלת מעט תשומת לב. זהו מצב בו ישנה השהיה של תשומת הלב לאלמנטים פריפריאליים. מצבים דיסוציאטיביים כאלה מתרחשים בחיי היומיום של כולנו כל הזמן. למעשה, אין שום טכניקה היפנוטית שמטפלים משתמשים בה שלא יכולה להתרחש גם במציאות. האם קרה לכם פעם שהייתם מרוכזים כל כך בסרט בטלוויזיה עד שלא שמתם לב למה שמתרחש סביבכם? האם מצאתם את עצמכם שקועים כל כך במחשבות בזמן נהיגה עד שלא זכרתם בדיוק את הדרך שעברתם? ברכות! הצלחתם להפנט את עצמכם.
המרכיב השני קשור יותר להיבט הטיפולי שבהיפנוזה והוא הפרוצדורה הסוגסטיבית (“השאה”). במצב היפנוטי ניתן לעורר ולתפעל תופעות סמויות ופוטנציאליות על ידי סוגסטיות, במטרה להביא לשינוי במצבו הרגשי או הפיזיולוגי של המטופל. סוגסטיה זו אחת מאבני הדרך וכלי העבודה החשובים ביותר בהיפנוזה רפואית.
הפרוצדורה הסוגסטיבית מבוססת על “תגובה אידאומוטורית”, כלומר תגובה פיזיולוגית הנגרמת כתוצאה ממחשבה. במילים פשוטות, כשאדם חושב על משהו, הגוף שלו מגיב למחשבה. לדוגמה, נסו לעצום את העיניים ולדמיין שאתם סוחטים לאט מספר טיפות של מיץ לימון לפה. דמיינו את הטיפות גולשות על הלשון ובמורד הגרון. האם חשתם בטעם חמוץ? הרגשתם צורך לבלוע רוק? מחקרים הראו שבמצב של היפנוזה המעבר בין המחשבה לתגובת הגוף הוא עוצמתי יותר. כך, אנחנו יכולים להשפיע על מצבים פיזיולוגיים שונים ובעיקר על כאב, גם לאורך זמן.
בין המצבים הגופניים הניתנים לטיפול על ידי היפנוזה רפואית ניתן למנות: יתר לחץ דם, הפרעות בשינה, אסטמה ואלרגיות, נשירת שיער, מעי רגיש, תופעות לוואי של טיפולים אונקולוגיים, הפרעות בתפקוד המיני, חרדות, סטרס ועוד.
האם כל אחד יכול לעבור היפנוזה?
לכל אדם יכולת שונה לשהות במצב היפנוטי (“היפנוטביליות”). יכולת זו קשורה בהיבטים אישיותיים, רגשיים, פיזיולוגיים וקוגניטיביים. בכדי להתהפנט אנחנו זקוקים ליכולת להיות קשובים ומרוכזים מאוד וכן להיות בעלי דימיון (מספיק) מפותח. בקצה אחד של סקאלת ההיפנוטביליות נמצאים כ10% מהאוכלוסייה, בעלי חשיבה קונקרטית מאוד, אשר אינם מסוגלים להיכנס להיפנוזה. בקצה השני של הסקאלה ישנם כ10% מהאוכלוסיה שהינם “וירטואוזים של היפנוזה” אשר מסוגלים להיכנס להיפנוזה בצורה פנומנלית. ביתר טווח הסקאלה נמצאים כל השאר, אך חשוב לציין כי מחקרים מראים שעומק ההיפנוזה אינו קשור בהכרח לתוצאות הטיפול בהיפנוזה. כלומר, גם מצב של היפנוזה שטחית יחסית יכולה להוביל לתוצאות טיפוליות משמעותיות.
מה עושים בתרגול בהיפנוזה?
ישנן טכניקות רבות לעבודה בהיפנוזה. אחד התרגולים הנפוצים הוא כניסה למקום בטוח. המטופל מדמיין את עצמו במקום המשרה עליו תחושה של ביטחון, שלווה ורוגע, ומנסה לחוות את השהייה שם גם ברמה החושית (אילו צלילים, ריחות, מראות יש שם?). בעבודה עם כאב כרוני, עצם העלאת המקום הבטוח כבר משכיחה במעט את הכאב. השהייה במקום הבטוח מייצרת תגובת הרפייה עמוקה ויש לה ערך טיפולי רב. בזמן הרפייה, המערכת הפאראסימפטתית במוח נכנסת לפעולה וזו מפחיתה את הפעילות הדלקתית בגוף ומונעת כיווץ של שרירים אשר מגבירים כאב. בהיבט הסוגסטיבי, המטפל יכול להשתמש בטכניקות שונות להקלה על הכאב:
- אלחוש של האזור הכואב (לדוגמה, “לאט לאט האזור הכואב נעשה רדום יותר ויותר…”)
- התקת הכאב אל מקום אחר בגוף בו יפריע פחות.
- התקת הכאב אל אלמנט מחוץ לגוף (“דמיין שאתה תופס את הכאב בכף ידך ומכניס אותו לתוך קופסה”).
- עבודה פרדוקסלית – בשלב הראשון העבודה תהיה על העצמת הכאב, תגובה אשר לעתים קל יותר להפיק. כאשר המטופל נוכח לראות שהוא יכול לשלוט על עצמת הכאב נעבור לשלב הפחתת הכאב.
- ניתוק ממוקד – “הפרדת” האיבר הכואב משאר הגוף.
- רגרסיית גיל – חזרה לגיל בו לא היה כאב, דבר התורם להורדת הגרייה המוחית של הכאב.
- מטאפורה ויצירה – ניתן לעשות פעילות אמנותית ויצירתית תחת היפנוזה, כמו ציור של הכאב למשל. המטופל יצייר את כאבו ויהפוך אותו למשהו קונקרטי. בשלב השני המטופל יערוך וישנה את ציור הכאב על פי בחירתו (אפשר לעגל פינות, לצמצם את שטח הכאב, להפוך את הגבולות לפחות חדים).
מי יכול לטפל בהיפנוזה?
לפי חוק השימוש ההיפנוזה, התשמ”ד 1984, במדינת ישראל, רשאים לעסוק בהיפנוזה רק בעלי רישיון להיפנוזה או אנשי מקצוע במהלך הכשרתם ותחת הדרכה. רופאים, פסיכולוגים ורופאי שיניים בלבד יכולים לקבל רישיון להיפנוזה מטעם משרד הבריאות לאחר שעברו הכשרה מיוחדת ועמדו בהצלחה בבחינה של משרד הבריאות. הטיפול בהיפנוזה הינו טיפול מבוסס מחקרית וניתן לשלב אותו בתוך תהליך טיפולי או כאמצעי טיפול עיקרי וממוקד.
